מיאנמר – ארץ הזהב

מיאנמר היא היהלום הנסתר והבלתי מלוטש של מזרח אסיה – משובצת בפגודות זהב, עשירה ביערות גשם, אוצרות טבע ובחיוכים מבוישים אך מסבירי פנים של האוכלוסייה הידידותית והמזמינה בעולם. בפינה שהזמן קפא בה, הרחק מעיני המערב, מצליחה מיאנמר, בניגוד לשכנותיה, לשמור על אוצרותיה המרתקים, צביונה המקומי והאותנטיות האקזוטית שלה.
הסיבה לכך טמונה דווקא בקשיים ובתהפוכות הרבות (שכללו כיבושים זרים דוגמת המונגולים והבריטים, הפיכות צבאיות ואסונות טבע קשים) שעברו על המדינה, שעד 1989 הייתה ידועה כ"בורמה", ושמרו על בידודה של המדינה לאורך שנים רבות. עם פתיחתה האיטית למערב, התגלה קסמה של מיאנמר, המשלב היסטוריה מרתקת, טבע פראי ומנזרים ומקדשים מרהיבים.
את סודותיה העתיקים של מיאנמר משמרת הממלכה הבורמזית, באגאן, שנמצאת לחופו של נהר האיראוואדי האדיר הזורם מהרמה הטיבטית עד לחופי הים בדרומה של מיאנמר. בשטחה של באגאן שרדו בשלמותן, גם כיום, למעלה מ-3,000 פגודות יפהפיות. הפגודות שנותרו הן עדות לאימפריה שהייתה באגאן במאה ה-11, אז שלט בה המלך אנוורהטה. חזונו של אנוורהטה, היה להפוך את באגאן למרכז דתי-בודהיסטי. לפיכך החליט כי כתבי הטיפיטקה, הכוללים את תורתו של הבודהא להצלחה רוחנית, יעברו מממלכת בני מון אל באגאן, גם אם הדבר היה כרוך בהכרזת מלחמה על ממלכת מון, שנכנעה לבקשתו של אנוורהטה לאחר מספר חודשי מצור. בכדי לממש את חזונו הכריז אנוורהטה גם על המרת דתם של הבורמזים לבודהיזם ועל בנייה מאסיבית של פגודות, שלפי האמונה, מביאה לשחרור רוחני ומקצרת את הדרך אל הגאולה.
בעוד שרוב המלכים לפניו נהגו לבנות בתקופת כהונתם מספר מקדשים מתוך רצון לדאוג לגורלם ולגורלו של העם בחיי הנצח, הפנה המלך אנוורהטה את רוב תקציב המדינה לבניית אלפי מקדשים, הפזורים לעיתים מרחק של 10 מטרים זה מזה. המקדשים נבנו תוך שנים ספורות במישורים המדבריים של ממלכת באגאן ובאתרים מכושפים דוגמת אינדאין – קרחת יער היוצאת מתוך האגם בה בנויות מאות פגודות. הודות לתנופת הבנייה של אנוורהטה, בתקופת השיא של באגאן ניצבו בגאווה בממלכה למעלה מ-10,000 פגודות, מקדשים ומבני דת. ברבות השנים מבנים אלה הפכו את העיר לאחד משני האתרים הארכיאולוגיים החשובים, המרשימים והמובילים בדרום מזרח אסיה.
לכל אחת מאלפי הפגודות היפהפיות המאפיינות את באגאן, סיפור שונה ומשמעות שונה. כך למשל, היהלום שבכתר המיאנמרי – פגודת שווזיגון, הקרויה גם 'הפגודה המוזהבת'. פגודת שווזיגון היא אחת הפגודות הקדומות ביותר, הנחשבת לפגודה הבודהיסטית הקדושה והגדולה ביותר, ומתנשאת לגובה של כמעט 100 מטרים, כשסביבה פרוסות 64 פגודות קטנות נוספות. בעוד איש אינו יודע מה מצוי בבסיסה של הפגודה, המיסתורין האופף את הפגודה מציע תיאוריות שונות החל מהימצאותן של שיערות מראשו של הבודהא, דרך חרבות מתעופפות המגינות על קיומה, ועד תעלות תת קרקעיות היוצאות מבסיס הפגודה ומגיעות אפילו עד לתאילנד.
במוקדי המשיכה של מיאנמר ניתן למצוא גם את מקדש אנאנדה, אחד מהמקדשים הבולטים ביותר בבאגאן, הודות לראשו המוזהב. המקדש קרוי על שמה של בת דודתו ומזכירתו האישית של בודהא ובמרכזו ארבעה פסלי זהב ענקיים של בודהא, המתנשאים לגובה של כ-9 מטרים ויש האומרים כי מבטם עוקב אחרי המתפללים; את פגודת מאהאמוני המקיימת מדי בוקר את טקס רחיצת פני הבודהא, ובה מתפללים מדביקים עלי זהב על פסל הבודהא החשוב והקדוש ביותר במיאנמר לצלילי תזמורת מקומית; את גשר או ביין, גשר העץ הארוך ביותר בעולם; ועוד ועוד אתרים המספקים הצצה לסוד קסמה של מיאנמר.